Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nazir
Daf 37a
בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמֵינָא מִשּׁוּם דְּהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, כְּגוֹן דִּנְפִישִׁי חוּלִּין. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — כִּי נְפִישִׁי חוּלִּין מַאי הָוֵי?
Traduction
Granted, according to my opinion, as I say that this is because permitted food combines with forbidden food, I can explain that this is referring to a case where there is more non-sacred produce than teruma, and the combination assumes the status of the forbidden item or teruma only when those are the majority. However, according to your opinion, that you say this is because there is an olive-bulk consumed in the time it takes to eat a half-loaf of bread, then even if there is more non-sacred produce, what of it? In any case there is an olive-bulk of teruma eaten within the time it takes to eat a half-loaf of bread.
Rachi non traduit
בשלמא לדידי דאמינא. דבכל איסורין שבתורה נמי היתר מצטרף לאיסור הכא ליכא למימר הכי דמשום דנפישי חולין ואנן לא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא וקא משלים ליה היתרא והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אף על גב דנפישי חולין תבלין שאני הואיל ותבלין לטעמא וריחא הוא דעבידי חשיבי להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי:
אלא לדידך כו' כי נפישי חולין מאי הוי. הא איכא למיחש דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא:
Tossefoth non traduit
אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי. [תימה] למאי דאוקמת לפרש דמיירי מין במינו ואין בו נותן טעם מאי קשיא ליה והא מין במינו דאורייתא ברובא בטיל ושפיר איכא תרי טעמי להיתירא רבייה ושאני אומר [ותירץ] דאם איתא דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא במין בשאינו מינו גם מין במינו אין לתלות להקל על ידי סמך רבייה דדין הוא שיחמירו בו חכמים כעין חומרא מין בשאינו מינו והיה קשה לר''י נמי דהיתר מצטרף לאיסור כשאינו מינו שיש להן לחכמים להחמיר ואומר הרמ''ר דלא דמי דחיוב כזית בכדי אכילת פרס שייך קצת גם מין במינו כיון שהוא אוכל קצת מן האיסור דאם היה ניכר היה חייב עליו מן התורה כיון דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אבל היתר מצטרף לאיסור דלא שייך לעולם בנפישי חולין שאפילו אם היה ניכר לא היה חייב מן התורה:
אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לִתְרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן.
Traduction
Rav Dimi said to Abaye: Leave aside teruma in the present, as it applies by rabbinic law. Since the exile of the Jewish people from Eretz Yisrael, the halakhot of teruma and tithes apply by rabbinic law, not Torah law. This is the basis for the lenient ruling with regard to this mixture.
Rachi non traduit
הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן. דלא חיישינן ליה לכזית בכדי אכילת פרס:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי דְּהַאי ''מִשְׁרַת'' לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר הוּא דַּאֲתָא? דִּילְמָא לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר הוּא דַּאֲתָא!
Traduction
Abaye said to him: From where do you derive that this verse: ''Nor shall he drink anything soaked in grapes'' (Numbers 6:3), comes to teach the principle that permitted food combines with forbidden food, as stated by Rabbi Yoḥanan (35b)? Perhaps instead it comes to establish the principle that the legal status of the flavor of a forbidden food is like that of its substance. This principle states that any food that absorbs the taste of a forbidden item assumes the status of this forbidden item itself.
Rachi non traduit
דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא. שאם שרה ענבים במים ויש בו טעם יין יהא חייב על הטעם כמו על עיקר הפרי של ענבים ומקמי דמסיים אביי למילתי' מקדים ליה הש''ס לפרוכי:
ודילמא. מיין לחודיה הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת כזית:
Tossefoth non traduit
אלא הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן. [אלא] ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור דילמא ליתן טעם כעיקר [אבל] הש''ס הפסיק להקשות ולאביי מעיקרא קשה ליה האי דרב דימי ואותיב ליה כל הנך תיובתא כלומר דאפילו בשאר איסורי בעינן למימר דהיתר מצטרף לאיסור [והדר] אמר ליה ליתן טעם כעיקר כלומר ועתה ר''ל דבשום מקום לא נאמר דהיתר מצטרף לאיסור ומשני לבתר דשני ליה [ומייתי] ליה רב דימי ראיותיו [אז] הודה לו ומקשה לו [מנא] ליה מנין לרב דימי לשום תנא דאתי משרת להיתר מצטרף לאיסור דילמא ליתן טעם כעיקר:
וּלְאַבָּיֵי, מֵעִיקָּרָא קָא קַשְׁיָא לֵיהּ מַאי דְּקָאָמַר רַב דִּימִי, וְקָא מוֹתֵיב לֵיהּ כָּל הָלֵין תְּיוּבָתָא. הֲדַר אֲמַר לֵיהּ, לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר?
Traduction
The Gemara expresses surprise at Abaye’s question. And according to the opinion of Abaye, initially that which Rav Dimi said was difficult for him. Rav Dimi had cited Rabbi Yoḥanan as saying that permitted food combines with forbidden foods only in the case of naziriteship (36a), due to the term ''soaked,'' and Abaye had objected with all these aforementioned refutations to prove that this principle applies in all areas of Torah law. And yet he then said to him that one should derive a very different principle from that same verse, that the verse establishes the principle that the legal status of the flavor of a forbidden food is like that of its substance.
Rachi non traduit
ולאביי מעיקרא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי. דבנזיר בלחוד הוא דאמרי דהיתר מצטרף לאיסור וקא מותיב ליה אביי דבשאר איסורין שבתורה נמי אמרינן הכי והדר אמר ליה דהכא לאו להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא אלא ליתן טעם כעיקר:
בָּתַר דְּשַׁנִּי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא לִיתֵּן טַעַם כָּעִיקָּר הוּא דַּאֲתָא?
Traduction
The Gemara answers: After Rav Dimi resolved Abaye’s difficulties, and Abaye had accepted his answer that the principle that permitted food combines with forbidden food does not apply to the rest of Torah law, he said to Rav Dimi that perhaps the verse comes to establish that the legal status of the flavor of a forbidden food is like that of its substance, with the following application.
Rachi non traduit
בתר דשני ליה. רב דימי דבשאר איסורין לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור אלא באיסור נזיר בלבד אמר ליה אביי דילמא אפילו לגבי נזיר לא אתא אלא כדי ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים כו':
לְכִדְתַנְיָא: ''מִשְׁרַת'' לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר, שֶׁאִם שָׁרָה עֲנָבִים בְּמַיִם וְיֵשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן — חַיָּיב. וּמִכָּאן אַתָּה דָּן כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה.
Traduction
This is relevant for that which is taught in a baraita: The term ''soaked'' serves to establish the principle that the legal status of the flavor of a forbidden food is like that of its substance. As, if a nazirite soaked grapes in water and the water has the taste of wine, he is liable to receive punishment for drinking this liquid, as it assumes the status of wine. And from here you derive the halakha with regard to all prohibitions of the Torah; in all cases, the legal status of the taste of a forbidden food is like that of its substance. The fact that with regard to all other prohibitions, the legal status of the flavor of a forbidden food is like that of its substance, is derived from the halakhot of naziriteship.
Tossefoth non traduit
שרה ענבים כו'. כאן אין כתובה בספרים דתניא אלא נראה שכל זה מדברי אביי שלא היה יודע הברייתא כיון דקא מתמה לעיל וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא משמע דלדידיה הוי כזית בכדי אכילת פרס דרבנן וכ''ש טעם כעיקר דרבנן ומיהו לפי מאי דפרישית ניחא:
וּמָה נָזִיר שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ — עָשָׂה בּוֹ טַעַם כְּעִיקָּר. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָיָיה, וְאֵין הֶיתֵּר לְאִיסּוּרָן — אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ טַעַם כְּעִיקָּר?!
Traduction
The baraita explains the derivation: And just as with regard to a nazirite, whose prohibition against eating grapes is not a permanent prohibition, as he will be permitted to eat grapes once his term of naziriteship is over, and furthermore his prohibition is not a prohibition against deriving benefit from wine, and there is a way to permit his prohibition against eating grape products by requesting from a halakhic authority to dissolve his vow, and nevertheless, in his case the Torah rendered the legal status of the flavor of food like that of its substance. With regard to a forbidden mixture of diverse kinds in a vineyard, i.e., grain seeds sown with grape seeds, whose prohibition is a permanent prohibition and whose prohibition is a prohibition against deriving benefit, and there is no way to permit their prohibition, is it not right that the Torah should render the legal status of the flavor of its forbidden food like that of its substance?
Rachi non traduit
ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם. שיש היתר לאיסורו לאחר שלשים:
ואין איסורו איסור הנאה. שמערבין לנזיר ביין:
ויש היתר לאיסורו. שהיין שנאסר לו עכשיו הותר לאחר ל':
כלאי הכרם. שעורה וחרצן שאיסורן איסור עולם ואיסור הנאה דכתיב (דברים כ''ב:ט') פן תקדש ואמרינן (חולין דף קטו.) פן תוקד אש:
שאין איסורו איסור עולם. אלא עד ל' היינו יש היתר לאיסורו אלא שאין איסורו איסור עולם מיירי בגופו ויש היתר לאיסורו שיין זה שאסור לו עכשיו מותר לו לאחר זמן:
כלאי הכרם. שעורה וחרצן שאיסורן איסור עולם ואיסור הנאה דכתיב (דברים כ''ב:ט') פן תקדש ואמרינן (חולין דף קטו.) פן תוקד אש:
Tossefoth non traduit
שאין איסורו איסור עולם. דסתם נזירות ל' יום ואין איסורו איסור הנאה דתניא (עירובין דף כו:) מערבין לנזיר ביין ויש היתר:
וְהוּא הַדִּין לְעָרְלָה בִּשְׁתַּיִם.
Traduction
The baraita adds: And the same is true for the prohibition against eating the fruit of a tree during the first three years after its planting [orla], on two of three counts: Although the prohibition of orla is not a permanent prohibition, as one may eat the fruit of this tree after three years have passed, it is prohibited to derive benefit from orla, and this prohibition cannot be permitted, as the fruits that grow during the first three years remain forbidden. Similarly, all other prohibitions in the Torah are more severe than the case of a nazirite in one of these aspects, and therefore this principle is universal. Abaye is asking Rav Dimi: In any case doesn’t this entire derivation present a difficulty for Rabbi Yoḥanan, who derives a different halakha from the term ''soaked''?
Rachi non traduit
וה''ה לערלה בשתים. שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו אבל אין לומר בה דאיסורו איסור עולם שהרי לאחר ג' שנים הותרה:
Tossefoth non traduit
והוא הדין לערלה בשתים. פי' הקונטרס שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו תוך שלש של ערלה לא יותרו לעולם ונ''ל דודאי איסורו איסור עולם אבל יש היתר לאיסורו כמו בשנה הרביעית דאחליה והדר אכליה שיש לו תקנה לפירות ע''י פדיון כמעשר שני שאע''פ שבאו מכרם ערלה וה''ר יום טוב בן הרב ר' יהודה פירש שיש היתר לאיסורו שמותר לגרום איסורו כגון לנטוע אילן אף אם יהיה ערלה משא''כ בכלאי הכרם וכן מותר לאדם לידור בנזיר:
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן: רַבִּי אֲבָהוּ כִּי קָאָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֵי רַבִּי עֲקִיבָא? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּהָכָא, דִּתְנַן: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁרָה פִּיתּוֹ בְּיַיִן וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְצָרֵף כְּזַיִת — חַיָּיב, וּמִמַּאי? דִּילְמָא הוּא דְּאִיכָּא כְּזַיִת בָּעֵינָא!
Traduction
One of the Sages said to Abaye: When Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said that the principle of permitted food combining with forbidden food is derived from the term ''soaked,'' he spoke in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara asks: To which statement of Rabbi Akiva is the Gemara referring? If we say it is referring to the opinion of Rabbi Akiva of this mishna, as we learned (Shevuot 21b) that Rabbi Akiva says: Even if a nazirite soaked his bread in wine, and the bread and the wine contain enough to combine to constitute an olive-bulk, he is liable; but from where do we know that Rabbi Akiva means an olive-bulk taken from the bread and the wine together? Perhaps that ruling applies only when there is an olive-bulk of wine as is, without the bread?
Rachi non traduit
אמר ליה ההוא מדרבנן. אין ה''נ דמשרת כי אתא ליתן טעם כעיקר ואליבא דרבנן ורבי אבהו כי קאמר אליבא דרבי עקיבא דאמר היתר מצטרף:
ודילמא. מיין לחודיה הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת כזית:
Tossefoth non traduit
הוא דאמר כר' עקיבא. דאית ליה היתר מצטרף לאיסור לנזיר ממשרת וההיא דדריש ממשרת ליתן טעם כעיקר רבנן היא:
ויש בו כדי לצרף כזית חייב. היה סבור הפירוש לצרף מפת ומיין דילמא מיין לחודיה ודוקא שיש בו כזית יין בלוע בתוך הפת וצריך צירוף לאוספו יחד לפי שהוא בלוע:
וְכִי תֵּימָא: מַאי לְמֵימְרָא? לְאַפּוֹקֵי מִתַּנָּא קַמָּא, דְּאָמַר: עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן!
Traduction
And if you would say: In that case, what is the purpose of stating this ruling? What is the novelty of Rabbi Akiva’s statement if the mixture contains an olive-bulk of wine? One can say that it serves to exclude the opinion of the first tanna, who said that he is liable only if he drinks a quarter-log of wine. Rabbi Akiva emphasizes that one is liable even if he drinks the amount of an olive-bulk.
Rachi non traduit
וכי תימא אי איכא כזית מיין מאי למימרא. פשיטא דמיחייב:
לאפוקי מדת''ק. דאמר אינו חייב עד שישתה רביעית יין אתא ר' עקיבא:
Tossefoth non traduit
וכי תימא מאי למימרא. פירוש דאי טעם כעיקר אתא לאשמועינן בשאר איסור נמי:
לאפוקי מת''ק דאמר עד שישתה רביעית יין. ור' עקיבא אשמועי' בנזיר לומר דחייב בכזית:
אֶלָּא, רַבִּי עֲקִיבָא דְּבָרַיְיתָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִּתּוֹ בְּיַיִן, וְאָכַל כְּזַיִת מִפַּת וּמִיַּיִן — חַיָּיב.
Traduction
Rather, the reference is to the following statement of Rabbi Akiva in a baraita. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: A nazirite who soaked his bread in wine and ate an olive-bulk of the mixture of bread and wine is liable. This baraita indicates that according to the opinion of Rabbi Akiva a permitted substance combines with a forbidden substance.
Rachi non traduit
אלא. ר' עקיבא דברייתא דתניא כו':
Tossefoth non traduit
אלא ר''ע דברייתא. דמפרש בה בהדיא מפת ומיין מעתה גם במתני' פי' הכי:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּקָא מוֹקֵים לֵיהּ לְהַאי ''וְכָל מִשְׁרַת'' לְהֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, לִיתֵּן טַעַם כְּעִיקָּר מְנָא לֵיהּ? יָלֵיף מִבָּשָׂר בְּחָלָב. לָאו טַעַם בְּעָלְמָא הוּא, וְאָסוּר? הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.
Traduction
Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: According to Rabbi Akiva, who establishes the verse ''neither shall he drink anything soaked'' (Numbers 6:3) as referring to the principle that the permitted combines with the forbidden, from where does he derive the principle that the legal status of the flavor is like that of the substance itself? The Gemara answers: He derives this principle from the prohibition of meat cooked in milk. Is it not the case that there is no actual milk present, and it is merely the taste of the milk absorbed in the meat, and yet the mixture is prohibited? Here too, in the case of other prohibitions, it is no different, and the legal status of the flavor is like that of the substance itself.
Tossefoth non traduit
טעם כעיקר מנליה. ואם תאמר ודילמא לית ליה ויש לומר דודאי אי לא דשמעינן מקרא אחרינא טעם כעיקר לא הוה מוקי משרת להיתר מצטרף לאיסור דטפי הוה מסתבר לאוקמי משרת ליתן טעם כעיקר [כיון] דיש באיסור עצמו כזית אלא שאינו בעין אלא טעמו משום הכי בעי מאיזה קרא נפקא ליה:
וְרַבָּנַן, מִבָּשָׂר בְּחָלָב לָא גָּמְרִינַן, דְּחִידּוּשׁ הוּא.
Traduction
The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and derive the halakha that the legal status of the flavor is like that of the substance itself from the phrase ''neither shall he drink anything soaked,'' why do they not derive this principle from the case of meat cooked in milk? The Gemara answers: The Rabbis claim that we do not derive other prohibitions from meat cooked in milk, as that prohibition is a novelty, and one does not learn general halakhot from unusual cases.
מַאי חִידּוּשֵׁיהּ? אִילֵּימָא דְּהַאי לְחוֹדֵיהּ וְהַאי לְחוֹדֵיהּ שְׁרֵי, וּבַהֲדֵי הֲדָדֵי אָסוּר, כִּלְאַיִם נָמֵי: הַאי לְחוֹדֵיהּ שְׁרֵי וְהַאי לְחוֹדֵיהּ שְׁרֵי, וּבַהֲדֵי הֲדָדֵי אָסוּר!
Traduction
The Gemara asks: What is the novelty of that prohibition? If we say that it is unique in that this meat alone and that milk alone are each permitted, and yet together they are forbidden, that characteristic is not unique to meat cooked in milk. In the case of forbidden mixtures of diverse kinds too, this element alone and that element alone are each permitted, and yet together they are forbidden.
אֶלָּא: דְּאִי תָּרוּ לֵיהּ כּוּלֵּי יוֹמָא בַּחֲלָבָא — שְׁרֵי, וּמְבַשֵּׁיל לֵיהּ בַּשּׁוֹלֵי — אָסוּר.
Traduction
The Gemara answers: Rather, the novelty is that if one soaks meat in milk all day, it is permitted by Torah law, despite the fact that the meat certainly absorbed some taste of the milk, whereas if one cooked meat in milk even for a short time, the mixture is forbidden by Torah law. The novelty is that it is not the fact that they are mixed together that renders meat and milk forbidden, but the act of cooking.
וְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי, בָּשָׂר בְּחָלָב חִידּוּשׁ הוּא? אֶלָּא
Traduction
The Gemara asks: And Rabbi Akiva too, he certainly agrees that the halakha of meat cooked in milk is a novelty. How can he derive a general principle from this case? Rather,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source